מאיזו רשות/עיר?
יבנה
https://www.youtube.com/watch?v=C3wtDPs9IJQ
המיזם: אני נרגשת להציג בפניכם את "טלחרם".
המיזם הוקם לאחר שבמסגרת עבודתי כמורה נתקלתי שוב ושוב בילדים שחוו חרם אבל לא רצו לשתף, שמרו את הכאב בפנים. לאט לאט התחלתי לקלף את שכבות השיריון והתחלנו לנסות להבין למה הם לא רוצים לשתף, את מי כן היו משתפים ומה יכול לעזור למנוע מהילד הבא שחווה חרם לנטול את חייו.
הצורך לצערי קיים מאוד: מאז כניסתן של הרשתות החברתיות, קל ופשוט יותר "לארגן" חרם על ילד או ילדה מסוימים, ואפילו להישאר בזהות אנונימית. ילדים רבים שחווים את החרם והבדידות ומרגישים תחושת השפלה. תחושת ההשפלה מונעת מהם לשתף את הרגשות שלהם. הם נשארים לבד במערכה הכואבת הזו ולפעמים הכאב גדול מנשוא והם בוחרים בצעדים קיצוניים. קווי הסיוע בעת משברים נפשיים או קושי לא נותנים מענה לקבוצות הגיל הצעירות והם נותרים לבד עם הכאב.
המענה שהמיזם נותן הוא "קו חם" טלפוני וברשתות החברתיות (הן בשיחה והן בהתכתבות וואטסאפ וברשתות השונות),
בו הילדים המוחרמים יכולים לשתף את מה שעובר עליהם מבלי להיחשף לאנשים שמכירים אותם.
יש מישהו שמקשיב להם אבל הם יודעים שהמידע לא יזלוג למחרת להורים או למחנכת או לשאר תלמידי הכיתה (שזה אחד החששות הגדולים שלהם).
מהצד השני המתנדבים יכולים, מעבר לאוזן הקשבת ומילות העידוד והחיזוק, יראו האם יש תחושת מסוכנות אישית כך שאולי יש צורך לערב גורמי סיוע נוספים ולחילופין יסייעו לילד/ה למצוא מסגרות שיקבלו אותו ויחבקו אותו (תנועות נוער לדוגמת "כנפיים של קרמבו", מסגרות חברתיות לדוגמת "ים של חברים" ועוד).
לוות את הפרויקט יועצת חינוכית, יועצת פדגוגית, פסיכולוגית ומנהלת ארגונית. כולן בהתנדבות מלאה, והן כעת בונות תוכנית הכשרה למתנדבים.
נשמח לענות על כל שאלה בנושא!
ומי יתן וכולנו, בכל גיל, בכל מקום,
נהיה מוקפים באהבה, בחברים ובתמיכה!
תודה ❤️ לוטם בר
0544-994371
יזמת הפרויקט: לוטם בר, סופרת ילדים, מורה.
יועצת ארגונית: רננה אשתר, מנהלת בית ספר.
יועצת פדגוגית: נאוה פרץ, מדריכה בכירה מוסמכת להוראה מתקנת, לקויות למידה.
פסיכולוגית ויועצת חינוכית: מירי מדר, פסיכולוגית ויועצת, מתמחה בגילאי יסודי.
ד"ר ישראלה תורג'מן-גרוט, מרצה באוניברסיטה הפתוחה, אחראית גיוס מתנדבים.
יש מתנדבים נוספים אך זהו הצוות הגרעיני המייסד
ילד/ה,נער/ה שמרגישים שהם חווים חרם,
מרגישים בדידות, שאין להם אפשרות לשתף אף אחד (בין אם כי אין להם את מי ובין אם הם לא רוצים להדאיג את הסובבים) יכולים באופן אנונימי לחלוטין למצוא סוף סוף את האוזן הקשבת,
את זה שיסייע להם, זה שיראה להם את האור בקצה המנהרה החשוכה הזו.
הם פשוט מצלצלים באופן אנונימי למספר הטלפון או שולחים הודעת וואטסאפ,
מה שנוח להם.
המתנדבים בצד השני עוברים הכשרה בכדי לדעת בדיוק מה להגיד להם, איך לסייע, איך לתמוך ואיך לבחור החוזק האישי ולא לתת לראשי הרקע לערער ולהקטין את אותם ילדים.
זו מערכת פשוטה, אך הכרחית נוכח כל מקרי ההתאבדות שמתרחשים בהקשר של חרמות,
כשהנפש הרכה של הילדים פשוט לא מצליחה להכיל את זה.
כי יותר מידי ילדים נטלו את חייהם מרוב כאב,
ואנחנו, מייסדות המיזם, הבטחנו לעצמנו שנעשה הכל שלא יתווספו עוד ילדים לרשימה.
זהו מוות מיותר וכואב לכל הדעות.
אך מעבר לאלו שנוטלים את חייהם, יש המון ילדים שמתהלכים במסדרונות בתי הספר עם העיניים בריצפה, חוששים מכל מבט, מרגישים בודדים וחריגים. וגם אם הם לא מנסים לפגוע בעצמם,
הנפש שלהם נפגעת והפצעת ויש לנו את היכולת לעזור להם.
